מהי רשלנות רפואית בניתוח?
גם במהלך ניתוח עלולה, למרבה הצער, להתרחש רשלנות רפואית בנסיבות שונות, כגון פגיעה מיותרת בכלי דם או ביצוע ניתוח בהליך מיושן ולא עדכני, וכיו"ב.
עם זאת, חשוב להבהיר כי לא כל ניתוח שהסתיים בכישלון, היתה בו בהכרח רשלנות רפואית. ישנם לא מעט ניתוחים רגישים ומורכבים במיוחד, הכרוכים בסיכונים העלולים להתממש במהלכם וזאת גם אם הצוות הרפואי פעל לכאורה באופן מיטבי ומקצועי.
אז איך יודעים, מתי אכן אירעה רשלנות רפואית בניתוח?
ובכן, כדי לקבוע שאכן אירעה רשלנות רפואית בניתוח ספציפי, יש לבדוק האם התקיימו שלושת הרכיבים העיקריים של מקרה רשלנות רפואית:
הרופא התרשל, נגרם נזק למטופל, וקיים קשר סיבתי בין התרשלות הרופא לנזק שנגרם למטופל (כלומר, יש להוכיח שהנזק שנגרם למטופל אכן אירע בגלל התרשלות הרופא ולא בגלל סיבה אחרת, כגון מחלות רקע, חוסר אחריות של המטופל או אי ציות שלו להנחיות הרפואיות שניתנו לו, וכיו"ב).
השאלה האם הרופא המנתח אכן התרשל בניתוח הספציפי, מוכרעת בעיקרה לפי מבחן הרופא הסביר. לפי מבחן זה, יש לבדוק האם הרופא המנתח התנהג לפי סטנדרט ההתנהגות שלפיו היה על רופא ממוצע להתנהג בנסיבותיו הספציפיות של אותו מקרה וזאת בהתאם לנורמות המקצועיות העדכניות שהיו מקובלות באותה עת (ולא לאחר מכן).
חשוב גם להבהיר ולהגדיש, כי לא כל טעות בשיקול הדעת של הרופא המנתח, מהווה בהכרח רשלנות רפואית. למשל, אם הרופא התלבט בין מספר דרכי טיפול, שכולן התאימו למטופל והוא בחר מהן דרך טיפול מסויימת, אשר בדיעבד הסתברה כדרך הפחות מוצלחת עבור המטופל, אין מדובר ברשלנות רפואית, כי אם בטעות אנוש לגיטימית, שאיננה מהווה הפרה של סטנדרט הרופא הסביר.
כיצד עלולה להתבטא רשלנות רפואית בניתוח?
הרשלנות הרפואית בניתוח עלולה להתרחש לאורך כל שלבי ההליך הניתוחי, החל משלב טרום הניתוח, בשלב הניתוח עצמו, וגם בשלב שלאחר הניתוח.
בשלב טרום הניתוח, הרשלנות הרפואית עלולה לבוא לידי ביטוי, למשל, באי עריכת בדיקה מקדימה ותשאול יסודי, מקיף ומלא של המטופל, על מנת לברר האם הוא בכלל מתאים לניתוח ומסוגל לעמוד בו. בדיקה זו כוללת שאלות כגון גיל, משקל, בעיות ומחלות רקע, אלרגיות ידועות, נטילת תרופות ועוד.
ככל שהרופא ערך אנמנזה מלאה כנדרש, אשר בסיומה הוא הגיע למסקנה שהמטופל אכן מתאים לניתוח ומסוגל לעמוד בו, יש לקבל את הסכמתו המודעת של המטופל לניתוח. לשם כך, על הרופא להסביר למטופל על מהלך הניתוח, הסיכויים והסיכונים הכרוכים בו, תופעות לוואי אפשריות, חלופות טיפול (ככל וקיימות). בסיום הסבר זה, יש להחתים את המטופל על טופס הסכמה בכתב וזאת לאחר שהרופא וידא שהמטופל אכן קיבל את כל המידע הרפואי הנחוץ לו על מנת לשקול את רצונו להינתח והבין אותו היטב. אי ביצוע הפעולות הללו, מקצתן או כולן, עלולות להוות רשלנות רפואית.
בשלב טרום הניתוח, הרשלנות הרפואית עלולה להתבטא, למשל, בביצוע הניתוח על ידי רופא שאין לו כל הכשרה לבצע את אותו סוג ניתוח ספציפי, או ביצוע הניתוח בטכניקה שאינה מתאימה לו, או ביצוע הניתוח תוך פגיעה מיותרת באיבר פנימי או עצב כלשהו, השארת אביזר ניתוח (כגון תחבושת, מחט, ועוד) בגוף המנותח, ועוד.
בשלב שלאחר הניתוח, הרשלנות הרפואית עלולה להתבטא בכל הקשור להשגחה על המטופל בתקופת התאוששותו מהניתוח ותקופת המעקב שלאחר מכן. למשל, ייתכן שהצוות הרפואי שחרר את המטופל לפני שמצבו התייצב דיו לשם כך, או מבלי שהוא נתן למטופל את ההנחיות המתאימות לגבי המשך הטיפול בו לאחר הניתוח, כגון מתן הנחיות תזונה מתאימות, פעילות פיזית, המלצות לכדורים, טיפולי חבישה, זימון לביקורות, וכיו"ב.
איך מוכיחים שאירעה רשלנות רפואית בניתוח?
כאמור, כדי לקבוע שאירעה רשלנות רפואית בניתוח, יש להוכיח שהרופא המנתח התרשל, נגרם נזק למטופל המנותח וקיים קשר סיבתי בין התרשלות הרופא לנזק שנגרם למטופל.
כדי להוכיח את שלושת הרכיבים הללו, על המטופל- התובע לצרף לכתב התביעה שלו חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו, אשר תומכת בטענותיו (תקנות 15 ו-87 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"א-2018).
עם זאת, יש לקחת בחשבון, כי גם הנתבע רשאי להגיש חוות דעת נגדית של מומחה רפואי מטעמו וזאת על מנת לסתור את חוות הדעת מטעם התובע.
במקרים בהם יהיו פערים גדולים בין חוות הדעת של הצדדים, ימנה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו לצורך מתן חוות דעת שתכריע בתיק (תקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"א-2018).
